בנם הצעיר של נליה לוס והקטור. נולד ביום א' באייר תשס"ב (13.4.2002) בפרו. אח ללוס מירלה וסוזן ג'רלדין.

ברנדו דוד גדל בעיר פּוּקַאלְפָּה במחוז אוּקָיָאלִי שבמזרח פרו. היה תינוק חזק ופעלתן, שהתחיל ללכת בגיל עשרה חודשים, ובגיל שנה כבר השתלב בכל הפעילויות בגן, לצד פעוטות גדולים ממנו. בהיותו בן חמש החל לשחק כדורגל בהדרכתו של אביו, שאימן אותו בשעות אחר הצוהריים. עד מהרה התקבל למועדון הכדורגל "סאו פאולו דה פוקאלפה", הפך לאחד השחקנים המובילים בקבוצת הילדים, וחלם להיות כדורגלן מקצועי.

למד בבית הספר היסודי "מיגל גראו" בעיר מגוריו והיה תלמיד טוב. הצטיין במיוחד במקצועות מתמטיקה וחינוך גופני. בלט כקפטן קבוצת הכדורגל של בית ספרו והשתתף באליפויות בתי ספר במחוז מגוריו. ניחן בשמחת חיים, טוב לב וחוש הומור. היה אופטימי, האיר פנים לכל אחד, נהנה מהדברים הקטנים שבחיים, ותמיד ראה את חצי הכוס המלאה. אהב מאוד מוזיקה ונהנה לרקוד לצליליה. חבריו הרבים נהנו מאופיו הלבבי ומרצונו לעזור, לתמוך ולשמש אוזן קשבת למי שנזקק לכך. המשיך את לימודיו בתיכון הפרטי "סולרטיה".

במשך כמה שנים התמיד באימונים במועדון הכדורגל. השתתף באליפות כדורגל בינלאומית שהתקיימה בעיר לימה, בירת פרו, ושיחק עם קבוצתו נגד קבוצות מברזיל, צ'ילה ופרו. הקבוצה זכתה במקום השני באליפות, וברנדו סומן כשחקן מבטיח. הוא עזב את המועדון שבו התאמן, עבר לשחק במועדוני כדורגל חשובים בעירו, וזכה עם הקבוצות להישגים מרשימים.

בשנת 2017, בהיותו בן חמש-עשרה, עלה לישראל עם הוריו, אחותו הגדולה, בעלה ושני ילדיה. המשפחה השתקעה בבאר שבע, וברנדו החל ללמוד בתיכון מקיף ג' בעיר. בהדרגה רכש את השפה העברית, והיה תלמיד רציני ואחראי. הסתגל למסגרת חייו, ומצא חברים חדשים.

חודשיים אחרי עלייתו לארץ, אחד מהבעלים של מועדון הכדורגל "מכבי" באר שבע עבר במקרה ליד מקום מגוריו של ברנדו, וראה אותו משחק כדורגל במגרש הספורט השכונתי. הוא התרשם מהנער המוכשר והזמין אותו להצטרף למועדון הכדורגל שבבעלותו. תחילה שיחק ברנדו בקבוצת הנוער, ועם הזמן התקבל לקבוצה הבוגרת, והחל לפתח קריירה של כדורגלן מקצועי. היה שחקן מרכזי בקבוצה, בעל מוטיבציה גבוהה ויכולת התמדה. בתוך זמן קצר יצר קשרי חברות אמיצים עם שאר השחקנים, שנהנו מאופיו הנוח, מהתשוקה שלו לכדורגל ומנאמנותו לקבוצה. סיפר עליו מאמן הקבוצה: "ברנדו תמיד שם את ההצלחה של הקבוצה מעל הצלחתו האישית. הוא היה דוגמה נפלאה לנתינה, חברות וערבות הדדית".

ברנדו סיים בהצלחה את לימודיו התיכוניים עם תעודת בגרות מלאה וציפה בהתלהבות לגיוס לצבא. הוא רצה לתרום למדינה, והרגיש מוכן להתמודד עם האתגרים הכרוכים בשירות הצבאי.

ביום 31.8.2021 התגייס לצה"ל והצטרף לבסיס "מחו"ה אלון", מרכז חינוך והשכלה על שם יגאל אלון, השייך לחיל החינוך והנוער. בחודשי שהותו בבסיס, לצידם של חיילים שעלו לארץ ממדינות שונות, עבר הכשרה צבאית בסיסית, העמיק את היכרותו עם מדינת ישראל, מורשתה ותרבותה, ושיפר את השפה העברית שבפיו.

כשסיים את הכשרתו שירת בחיל הלוגיסטיקה ועבר בהצלחה קורס נהיגה מבצעית. שובץ בתפקיד נהג מבצעי במוצב כיסופים בחטיבה הדרומית ("קטיף") של אוגדת עזה (אוגדה 143, עוצבת "שועלי האש"). לוחמים מגדוד 51 של חטיבת "גולני" הגנו על המוצב, על התצפיתניות שבו, ועל קיבוץ כיסופים הסמוך אליו.

בתחילת שירותו הצטייר ברנדו כחייל שקט ומעט ביישן, אך ככל שחלפו הימים גילו מפקדיו את אישיותו היציבה, את השאפתנות והדבקות במטרה שאפיינו אותו, והוא זכה לשבחים כחייל מצטיין.

במהלך שירותו הכיר את שרון, והם התאהבו והפכו לזוג. סיפרה שרון: "הוא היה המלאך השומר שלי. ברנדו תמיד הצליח לשמח אותי, לגרום לי לצחוק ולשכוח מהבעיות. אני מודה לאל על כל רגע איתו, על ההזדמנות להתאהב בו כל יום מחדש".

ברנדו שירת במוצב במתכונת שאפשרה לו לשהות בביתו ולהמשיך לשחק כדורגל ב"מכבי" באר שבע. המשחק האחרון שבו השתתף היה מול קבוצת מ.כ. מיתר במסגרת המחזור השני בליגה ג', ב-27 בספטמבר 2023.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

בשעה חמש בבוקר סיים ברנדו את משמרת השמירה שלו במוצב כיסופים והלך לנוח. כעבור שעה וחצי החלו להישמע אזעקות וירי רקטות. בשעה 6:34 צלצל לאימו וביקש ממנה לשמור על עצמה, ומייד לאחר מכן דיבר עם אחותו והזכיר לה להיכנס לממ"ד. חלק מחיילי הבסיס, ובהם ברנדו, תפסו מחסה במרחב המוגן. בשעה 6:50 פשטו עשרות מחבלי חמאס על המוצב. עם תחילת המתקפה נכנסו התצפיתניות לחמ"ל והפעילו את המקלע של מערכת "רואה-יורה" עד שזו נפגעה. בשער הבסיס התנהלו קרבות עזים בין הלוחמים לעשרות מחבלים. קרבות גבורה התנהלו גם ברחבי הבסיס, בהגנה על החמ"ל, המיגונית ומגורי הבנות.

בשעה 7:15 השאיר ברנדו הודעה קולית לאימו, לאחותו ולבת זוגו, שבה אמר להן שהוא אוהב אותן, שיגנו על עצמן במרחב המוגן, ושהוא מקווה שהכול ייגמר במהרה. אחר כך יצא מהמרחב המוגן והצטרף ללחימה במחבלים, במהלכה נהרג.

סמל ברנדו דוד פלורס גרסיה נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים ואחת בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בבאר שבע. הותיר הורים ושתי אחיות.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל ראשון.

ספדו לו הוריו: "היית אדם שמח, אמיץ ונחוש. תמיד תומך באחרים ומעודד אותם, בכל מצב. לנצח תאיר את ליבנו. אנחנו אוהבים אותך מאוד".

ספדה אחותו הגדולה, לוס מירלה: "חוסר הנוכחות שלך כואב מאוד, אבל הזיכרון שלך מנחם אותי.

אח שלי, מהרגע שגיליתי שאמא בהריון התמלאתי בשמחה גדולה, דמיינתי איך ייראו פניך, איך יהיה שמך ומעל הכול שמחתי שאני הולכת לטפל בך כמו אמא שלך כי אני האחות הגדולה. מהיום הראשון שראיתי אותך בבית החולים התרגשתי להכיר אותך, להרגיש כל כך הרבה שמחה בליבי, לשאת אותך בזרועותיי, ככה חסר ישע אבל מלא בחיים. אני בטוחה שמאותו רגע הרגשת כמה אנחנו אוהבים אותך...

אהבת את החיים, את המשפחה שלנו שזה אנחנו, הילדים שלי האחיינים האהובים שלך, אהבת אותם מאוד והם העריצו אותך, הם כל כך מתגעגעים אליך, הם כל כך צריכים אותך. יצרת חברים טובים שעד עכשיו ותמיד יתגעגעו אליך וירגישו בחסרונך...

אח שלי, להיזכר בשבת ההיא ולדעת שחשבת עלי עד הרגע האחרון ולשמוע אותך אומר לי שאתה אוהב אותי זה משהו ששמרתי בתוכי במוחי ובלב, אני אוהבת אותך כל כך אחי האהוב, לא משנה כמה שנים יחלפו, אני לעולם לא אפסיק לאהוב אותך ולחשוב עליך, עכשיו אתה כל כך רחוק אבל אני תמיד מרגישה אותך קרוב אלי.

הלב שלי אוהב אותך כל כך ברנדיטו שלי, זה לא שלום רק להתראות".

אחותו סוזן ג'רלדין ספדה: "אחי הקטן ברנדינו. להודות לך שהיית חלק מהמשפחה שלנו, לא יכולתי לבלות איתך יותר כי נשארתי בפרו.

תמיד היית אדם יפה, שמח מאוד, מיומן בכל דבר, תמיד השגת כל מטרה שהצבת לעצמך. חלק ממני שמח שאתה שם עם ההורים שלנו אבל חלק אחר בי תמיד רצה להיות איתכם. אני אוהבת אותך מאוד אחי הקטן, אתה תמיד תהיה בליבי...

יגיע הזמן להיות איתך, לא כמו שהיינו רוצים, אבל אני מבטיחה לך שאבוא לראות אותך. בשבילי אתה תמיד תהיה בלב שלי, אני תמיד אזכור אותך עם החיוך היפה הזה מהשמיים, אתה תשמור עליי כמו שאמרת לי בחלום".

שרון, בת זוגו, ספדה: "ברנדו מי אמור (אהובי), אני לא מצליחה להאמין שאנחנו נמצאים במצב כזה שנדבר אליך ככה. הלכת מהר מדי מהעולם הזה ונשאר חור ענק בחזה של כל האנשים האהובים עליך.

לא הגיע לבן אדם כמוך עם לב ענק מלא באושר ושמחת חיים . לא מגיע לך לסיים את הדרך שלך בעולם הזה ולא מגיע לנו, למשפחה ולכל מי שאוהב אותך הכאב והצער הזה שאנחנו חווים כרגע...

תודה על כל הרגעים שלנו יחד כל החיבוקים, הנשיקות, הסבלנות שחילקנו בינינו, כל הצחוקים וכל הכעס שבסופו של דבר היה שווה את זה .כשהכרתי אותך לא האמנתי עד כמה טהור וטוב לב אתה. זכיתי בחיים האלה ברגע שהחלטנו להתחבר כנשמות ולחלוק מערכת יחסים כזאת יפה וטהורה. אתה הצלת אותי מהמון מקרים ומצבים , ואני אסירת תודה לה׳ ששלח אותך אליי.

אתה תמיד תישאר מי בוניטו (יפה שלי) + מי לוקו (משוגע שלי), איך שתמיד קראתי לך ואיך שתמיד אקרא לך. תמיד תישאר בלב שלי, בזיכרון שלי יחד עם הנשמה שלי".

דודתו מליסה ספדה: "ברנדו היקר, החוסר שלך כואב מאוד, אבל אני נשארת עם חוויות שחוויתי, הזיכרונות היפים, עם החיוך השובב והעליז שלך, עם המעשים הטובים שלך כלפי אחרים, עם האהבה האינסופית והכבוד הייחודי שהיה לך להוריך, כי אתה היית הבן המצופה והאהוב ביותר בעולם. אבל מעל הכול בידיעה שהיית מאוד מאושר בעולם הזה, מוקף באנשים שאלוהים והחיים נתנו לך. מכיוון שהיית אור של תקווה עבור רבים מהם, שינית את חייהם עם מגע האהבה שלך שהענקת להם. אלוהים שלח אותך במטרה בני, להפגין אהבה בכל ההיבטים של חייו של בן אדם.

אני אוהבת אותך, אני תמיד אוהב אותך בתקווה שיום אחד ניפגש שוב כדי לתת אחד לשני את החיבוק הזה שהתגעגענו אליו. אני אוהבת אותך לנצח".

אלסנדרה, חברת ילדות שעלתה איתו, ספדה: "החבר הכי טוב, אח, שותף שלי להרפתקאות. היום אני בוכה על עזיבתך, אתה משאיר אותי עם חלל עצום ולב שבור, אני לא מוצאת את המילים לתאר את כל מה שאני מרגישה.

אני אזכור אותך בחיבה גדולה, את כל הרגעים שהצלחתי לחלוק איתך, תודה שהיית לצידי, בזכות כל אותם רגעים מלאי צחוק ואושר שחלקנו והם כל אותם רגעים שישמרו את נשמתך חיה.

למרות שעזבת אתנו, יש משהו שלעולם לא יכול להיעלם וזה הזיכרון שלך, שתמיד יישאר בליבי ובמוחי".

ספד גבריאל, חבר ילדות שעלה איתו ארצה: "ברנדו היקר, אחי הבכור, הכרנו מאז שהיינו קטנים ותמיד אשמור את החברות שלך בלב שלי, לא היינו סתם חברים, היינו אחים.

עדיין קשה לי להאמין שאתה לא פה איתנו, אבל מרגיע אותי לחשוב שאתה במקום טוב

יותר. לימדת אותי הרבה דברים ועד עכשיו אתה הדוגמה שלי. היית בן אדם טוב, חכם, שמח, לראות איך היית נהנה אפילו מהדברים הקטנים, מיד היית רואה את הצד הטוב וזה אומר הרבה על מי שאתה.

ממש מתגעגעים אליך, רק נשאר לי להגיד תודה לך על הכול ואני לא אשכח אותך ואת כל החוויות שבנינו ביחד".

ספד בילי, חבר שעלה איתו: "לא היה לנו שום קשר לפני רק חבר אחד במשותף ולא חשבתי שיהיה מעבר לזה. הדקות עברו לשעות השעות לימים הימים לשבועות והשבועות לחודשים ובסוף בלי לשים לב הפכת לאחי הגדול. לימדת אותי כך הרבה ואתה כל כך חסר, אדם כל כך מיוחד נכנסת ללב של הרבה אנשים שקשה להסתובב ברחוב ולא לחשוב עליך ולהיזכר בכל הדברים שהיינו עושים, אני אזכור אותך תמיד ואת כל החוויות שזכיתי בהם איתך".

כתבה אנג'י, חברת ילדות מפרו: "אני לא יודעת איך להיפרד ממך, אני עדיין לא מאמינה שאתה לא על האדמה הזאת. תמיד תהיה בליבי ובראש שלי לזכור את כל מה שחווינו בבית הספר היסודי, המשחקים, הצחוקים , שיחות הווידאו שעשינו ובילינו שעות בדיבור על תכנון מתי תגיע לפרו. אתה תמיד תהיה האדם הכי חשוב בחיי, האדם שתמיד אהבתי ותמיד אוהב אותך בכל מקום שבו אתה נמצא.

אני רק יכולה לומר לך שאני אוהבת אותך מאוד, שאני מתגעגעת אליך ושבשלב מסוים בחיים ניפגש שוב".

אליקס, חברה, כתבה: "מה ברנדו היה בשבילי? ברנדו היה אחד החברים הכי מצחיקים שהיו לי כשהייתי קטנה, הוא תמיד היה שמח ומצחיק .קבוע היינו יוצאים חברים ביום שישי סתם לטייל, היינו מטיילים שעות ומדברים הרבה... הא תמיד היה הבן אדם הכי שמח בחבורה, אהב לרקוד וגם לעשות צחוקים כמובן גם כדורגל זה היה אחד הדברים הכי חשובים בשבילו.

אני זוכרת פעם אחרונה שראיתי אותו זה היה בקניון שבוע לפני ה 7.10, פגשתי אותו אחרי שנתיים שלא ראיתי אותו. זה מדהים כי באותו סופ״ש כולם הספיקו להיפגש איתו, אפילו אני שלא ראיתי אותו שנתיים, כאילו בלי לדעת הוא נפרד מכל אחד מאיתנו".

כתב חברו חוסה ארמנדו: "הלב שלי שבור לאלף רסיסים. אתה משאיר חלל גדול מאוד בכולנו, הכדורגלן הכי טוב בשכונה, החבר הגדול שלי, הרקדן הראשי, זה שתמיד הצחיק אותנו כשהכי פחות ציפינו לזה. ידעת איך לחיות את החיים עם הרבה שמחה ואהבה בזה אין לי שום ספק.

ברנדו היום אני צריך להיפרד ולא עם החיבוק כמו שתמיד התחבקנו, תודה על כל הזיכרונות והמקומות הנהדרים שחלקנו יחד, אף אחד לא ימלא את החלל שהשארת".

כתבה לירה, חברת ילדות: "ברנדו, עברה כמעט שנה מאז שאתה לא כאן ואתה לא יודע את הריקנות והכאב שאני מרגישה כשאני נזכרת בך... אי אפשר שלא להתגעגע אליך, להגיד לך תודה על השיחות, העצות, על השיתוף ההרפתקאות שלך וגם כמה מהסודות שלך. אני מקווה שבכל מקום שאתה נמצא אתה זוכר אותי, אני אתגעגע אליך לנצח".

אנג'י, חברה, ספדה: "הדבר החשוב ביותר היה שהוא אדם מאוד שמח ומבדח, לא היה אחד שלא צחק מהבדיחות שלו או מהמעשים שהוא עשה. כחברה זכיתי להכיר את הצד המיוחד הזה בו, המצחיק, האדיב, האוהב, זה שנתן עצות טובות בזמן הנכון. היום קשה לי לחשוב שהוא כבר לא איתנו כי האור שלו תמיד הביא לנו שמחה, ולמרות שאני יודעת שהוא נמצא עכשיו במקום טוב יותר אני תמיד חושבת עליו ומתגעגעת אליו מאוד".

כתב משה, חבר: "ברנדו היה כמו אח בשבילי, ידענו כמעט הכול אחד על השני, תמיד היינו עושים צחוקים והוא היה בן אדם מלא חיים וכיף להיות סביבתו. ממבט אחד היינו מבינים אחד את השני והוא בן אדם מאוד משמעותי בחיים שלי, שלא אשכח אותו אף פעם, תמיד יהיה בלב שלי".

שריי, חברה, כתבה: "אני זוכרת את הפעם הראשונה שראיתי את ברנדו, זה היה היום הראשון שלו ללימודים והפעם הראשונה שהוא עלה לאוטובוס כדי ללכת לבית הספר יחד מהמרכז קליטה, מאותו רגע הפכנו לחברים לנצח. שש שנים של חברות... של לשחק, ולבכות, לכבד, לרקוד, לשיר, לטפל, להקשיב, לתמוך ובעיקר לצחוק כי ברנדו תמיד חיפש דרך להצחיק אותך עד שתכאב לך הבטן...

אתה גיבור ישראל והגיבור שלנו. תודה על כל כך הרבה רגעים שחיינו יחד, אתה חבר על. אני אסירת תודה שהייתי חלק מרגעים גדולים בחייו של ברנדו, רגעים שחיינו כאחים".